דוקטור לרפואת שיניים

התכנית לרפואת שיניים מבוססת על ניסיון בינלאומי ולוקחת בחשבון את המגמות הנוכחיות בתחום. התוכנית פותחה על ידי מומחים מנוסים, רובם נציגי קבוצות הניהול והיוזמה של איגודי התעשייה ומעורבים באופן פעיל בקידום פיתוח תחום רפואת השיניים, הן בארץ והן בינלאומית. התכנית כוללת בלוקים של נושאי שיניים, כולל: רפואת שיניים לילדים; רפואת שיניים כירורגית; רפואת שיניים אורטופדית; אורתודונטיה.

חדר לימודי שיניים נוסד בשנת 2018, המצויד היטב בטכנולוגיות רפואיות מודרניות, דוגמניות, סימולטורים וסטודנטים יכולים להתאמן כדי לצבור מיומנויות קליניות בסביבה קלינית של סימולציה.

תוכנית לימודים ברפואת שיניים מורכבת מ:

• מרכיבי תחום הלימוד הראשי – 270 נ"ז, ביניהם:
  • מרכיבי חובה של תחום הלימוד הראשי – 258 נ"ז;
  • מרכיבי בחירה של תחום הלימוד הראשי – 12 נ"ז.
  • רכיבים בחינם – 30 קרדיטים, ביניהם:
  • רכיבים חופשיים – 20 נ"ז, המכוונים לפיתוח מיומנויות כלליות/ניתנות להעברה;
  • רכיבים חינם – 10 נ"ז, אותם יכול סטודנט לאסוף באמצעות בחירה בכל מסלול לימודים מתוך תכנית לימודים אוניברסיטאית באותה רמה תוך התחשבות בתנאי הקבלה של מסלול הלימודים.

ניתן לחלק את התכנית החינוכית ברפואת שיניים לשלושה חלקים:

חלק א' - מבנה גוף האדם ותפקודו (שנים א'-ב')

יסודות הרפואה הכללית כוללים מושגי יסוד על המבנה והתפקוד של גוף האדם ומדעי הביו-רפואה. במהלך השנתיים הראשונות ילמדו הסטודנטים על מבנה גוף האדם, מדעי החיים ועקרונות המחקר בתחום, מיומנויות קליניות ומקצועיות (מיומנויות תקשורת ופרוצדורליות, אתיקה רפואית), ויסודות בריאות הציבור. הוראת המודולים המשולבים הללו תתבצע תוך שימוש בשיטות הוראה שונות (הרצאות, משחקי תפקידים, עבודה מעשית, עבודה במעבדת סימולציה וכו'). התלמידים ישלטו במיומנויות מעשיות מפתח (עבודה על פנטומים) בכיתת הפנטום. באמצעות הוראת סימולציה, התלמידים יצברו ניסיון מבוסס ידע; הסטודנטים ילמדו גם אנטומיה אזורית באמצעות נתיחה וירטואלית על בובות ודיון במקרים קליניים ספציפיים. חוץ מזה, כבר מהשנה הראשונה, התלמידים יהיו מעורבים בקורס למידה מבוסס-בעיות (PBL) שיהיה ארוך. בתום קורסי הפאנטום המיוחדים, התלמידים ניגשים לבחינה משולבת (MCQ ו-OSCE).

חלק ב' - מנגנוני בריאות ומחלות (קורס III-IV)

תשומת הלב ניתנת לחלק הקליני (מיומנויות פרופדוטיות וקליניות). חלק זה מתמקד בעיקר בתסמינים ובסימני המחלה השכיחים ביותר. במקביל, התלמידים משפרים את כישוריהם המעשיים. במהלך שנת ג', הסטודנטים לומדים חשיבה אבחנתית על ידי דיון על מקרים בתחומים רפואיים שונים, אשר בתורה מסייעת לשילוב הידע הנרכש ומכינה את הסטודנטים להבנה מלאה של הנושאים הקליניים, שרובם מוצעים בתכנית משנת הרביעית. במהלך שנת IV, הסטודנטים לומדים את נושאי השיניים והקליניים העיקריים בצורת רוטציות קליניות - דרמטולוגיה, ילדים, אף אוזן גרון וכו'. מודולים אלו נלמדים במסגרות חוץ וקליניות כאחד. החלק החשוב ביותר הוא הכללת קורסים קליניים מתחום הלימוד המרכזי, במהלכם ממשיכים הסטודנטים לשלוט במיומנויות הקליניות ובסימפטומים של מחלות שיניים. בתום רוב קורסי הלימוד, התלמידים ניגשים לבחינה משולבת (MCQ ו-OSCE).

חלק שלישי - קורסים קליניים ברפואת שיניים (קורס V)

החלק השלישי הוא המשך קורסים קליניים בתחום הלימוד המרכזי (רפואת שיניים קונסרבטיבית, כירורגית ואורתופדית, רפואת שיניים לילדים וכירורגיית ילדים, יישור שיניים), במהלכם ממשיכים הסטודנטים ללמוד מיומנויות מקצועיות. במהלך שנת ה' יתקיימו לסטודנטים פעילויות קליניות נוספות לחיזוק וחידוד יכולותיהם בתחום הלימוד המרכזי. בתום כמה סיבובים, התלמידים עוברים מבחן משולב. במהלך אותה שנה ניתנות לסטודנטים מגוון מטלות קליניות, אשר השלמתן מכשירה את הסטודנטים לתארים מתקדמים לקראת התמחות עתידית ותכניות תושבות לתארים מתקדמים.

תיאור תוצרי הלמידה

1. מתאר את מערכות הגוף האנושי, מרכיביו החיוניים, רקמותיו, הקשרים ביניהם, תכונות התפתחותיות ותפקודיו; מסביר את המאפיינים האנטומיים, הפיזיולוגיים של הגוף ואת התהליכים הביוכימיים המתרחשים באורגניזם החי; דן באורגניזם כמערכת משולבת. מזהה ומאפיין מקרים של נורמה ופתולוגיה, מזהה גורמים לפתולוגיות. מפרט את אמצעי המניעה ומבין את נחיצות וחשיבות יישומם.
2. מזהה בניית ציוד דנטלי, כללי פעולה וניהול. מפרט את מטרת המכשירים הדנטליים וחומרים רפואיים ודנטליים, שיטות יישומם. בוחרת בשיטות של אספטי וחיטוי, מסבירה את חשיבותן בשמירה על סטנדרטים סניטריים והיגייניים. עורך את הליכי ניהול/ניצול הפסולת.
3. מסביר את האטיולוגיה והפתוגנזה של מחלות רקמות רכות וקשות בשיניים. מגבש אבחנה, כולל אבחנות מבדלת. כתוצאה מכך בוחרת ומיישמת שיטות אבחון, מניעתיות וטיפול חדישות ונאותות, בהתאם לגיל המטופל וצרכיו.
4. מפרש רקמות חניכיים ומחלות רירית הפה, מגדיר את האבחנות שלהן, כולל אבחנה מבדלת. מעריך, בוחר ומיישם את השיטות המודרניות למניעה וטיפול באבחון.
5. משווה בין דלקת אודונטוגנית ובלתי אודונטוגנית באזור הלסת, שינויים ניאופלסטיים ופציעות טראומטיות. מצדיק צורכי טיפול שמרני, כירורגי, משחזר או משקם.
6. מחלק מחלות של ניתוחי פה. קובע פציעות טראומטיות של חלל הפה. בוחר שיטות טיפול מתאימות בהתאם לאטיולוגיה ופתוגנזה, אבחנות ואבחון מבדל.
7. מפרש ומתאר חריגות של הלסתות, קובע גורמים אטיולוגיים, מבדיל ביניהם ומבצע את האבחנות. בהתבסס על הנתונים שהושגו בוחר את טקטיקות הטיפול האורתודונטי הנכונות ואת המכשירים המתאימים.
8. השוואה ומבדילה בין מחלות אורטופדיות שונות לפי אטיולוגיה, פתוגנזה, דרגת וסוג הנזק. מדגים הליכי אבחון ובעקבות כך בוחר שיטות טיפול מתאימות.
9. בוחר את סוגי ושיטות היישום של הרדמה מקומית וכללית. מסביר בעיות אפשריות ויכול להתמודד (לשלוט) עם סיבוכים של הרדמה מקומית.
10. יכול לאסוף אנמנזה, להשלים כרטיס רפואי. בודק מטופל. רשמו את נתוני הבחינה והמשיכו לרשום; בחר את הבחינות הנוספות הנחוצות; לנתח ולפרש את נתוני הבדיקה, לבצע אבחנה מבדלת ולקבוע את האבחנה; מפגין מיומנויות קליניות בסיסיות.
11. מגדיר ומסביר את החשיבות של יישום נורמות אתיות ותקנות משפטיות בפרקטיקה הרפואית. מפגין מיומנויות תקשורת מילולית וכתובה בנושאים הקשורים לתחום, יכולת לתכנן מחקר, לבצע תכנון מפורט, לעבד תוצאות ולהסיק; דן במתודולוגיה של מחקר מדעי;
12. מעריך ומבסס את הצורך בהתפתחות מקצועית נוספת ואת הצורך להתעדכן בהתפתחויות האחרונות בתחום.

תחומי תעסוקה וסיכויים להשכלה נוספת

על פי החקיקה הגיאורגית הנוכחית, בוגר תכנית לימודים במחזור אחד ברפואת שיניים רשאי לנהל את הפרקטיקה הרפואית העצמאית לאחר קבלת תעודת מדינה המעניקה לו/ה את הזכות שהוזכרה לעיל (חוק גאורגיה בנושא רפואה, סעיף 7).

על פי החוק הנזכר לעיל (סעיף 17), לבוגר בעל השכלה רפואית גבוהה יש זכות:

• להשלים תוכנית הכשרה מקצועית לתואר שני כדי לרכוש את הזכות לבצע פרקטיקה רפואית עצמאית לאחר שעבר בחינת הסמכה ממלכתית;
• לבצע פעילויות מחקר והוראה בתחומי הרפואה העיוניים, או תחומי בריאות אחרים שאינם מרמזים על עיסוק רפואי עצמאי;
• עבודה כרופא זוטר (מתמחה).

לבוגר תכנית לימודים במחזור אחד ברפואת שיניים יש זכות להמשיך בלימודים בדרג הבא של ההשכלה הגבוהה.